לגעת - סרט סטודנטים של במעלה

לגעת:

ישנם סרטים שצפייה שנייה בהם משדרגת ומרגשת מהצפייה הראשונה, שכן לעיתים לוקח זמן להבין את שהבמאי ניסה לעשות בבחירות השונות שעשה, וישנים דברים הסמויים מן העין ומפוספסים בראייה ראשונית הזוכים להכרה רק בראייה נוספת. כזה היה עבורי סרט הגמר של איתי נצר, בוגר בית ספר במעלה, בסרטו "לגעת". בתחילה נראה לי הסרט המנימליסטי (15 דקות בלבד) כסרט עם תסריט פשוט וברור - נער בשולי החברה הישן במבנה נטוש, אשר ניחן בכוחות מיוחדים, ומנסה למצוא עבודה במסעדה בשביל להתקרב למלצרית נאה. היא מזהה את כוחותיו המיוחדים כאשר הוא מציל אותה מידי עבריין המנסה לשדוד את קופת המסעדה, וכך אט אט נרקם הקשר ביניהם לכדי הכרה אחד בשני.

הסרט מצולם היטב – סצנות יפות של דגים חיים ומתים + אורות ניאון וירושלים במבט על, כשברקע מוזיקה במקצב מהפנט. לכאורה הכול בסדר. לא משהו לספר לחבר'ה.

אך במחשבה נוספת על  הסרט בסיומו, הבנתי שזהו רק הרובד הראשוני והנגלה. בעומק, צריך להכיר קצת קולנוע ולהבין שהסרט הוא בעצם כל כולו מחווה לסרטו המרגש של וים וינדרס "המלאכים בשמי ברלין" (וגם קצת לעיבוד האמריקאי "מלאכים בשמי לוס אנג'לס"), עד שלעניות דעתי היה מתאים לשנות את שמו מ"לגעת" ל-"מלאכים בשמי ירושלים". ההקבלות הינן ברורות:

-          המלאך, דמות לא מציאותית, העומדת על גג העיר בעמדה של צופה מהצד ומלמעלה על הבעיות האנושיות. 

-          מתן עזרה לאנשים הריאלסטיים ללא ידיעתם.

-          הרצון של המלאך לחוות, להתרגש ולגעת, עם דגש על רצון חזק לחוות אהבה של אישה בשר ודם

-          סצנת הקפיצה מהגג כוויתור על חיי נצח למען השגת המטרה של אהבה אנושית

-          מוזיקה קצבית

בחירה מסקרנת ומעניינת עשה הבמאי הצעיר, כזו הכרוכה באומץ רב הראויה להערכה, ליצור סרט לא קונבנציונלי שיגע בצופיו בכמה רבדים. לאדם הפשוט תיהיה זו חוויה מסוימת ולקהל המכיר קולנוע תיהיה זו חוויה אחרת. ואולי אף יותר מכך. ההבדלים בין שתי הצפיות שלי בסרט הביאו אותי  להרהר במוטיבים השונים ובאמירה הייחודית של הסרט: האם אפשר יהיה לאבחן ולהגיד איזושהי אמירה יותר רחבה על החברה הישראלית בה האדם מנסה לגעת בזולתו, הרבה פעמים ללא הצלחה? האם אפשר לזהות את הניכור והבדידות המקיפה את כולנו ומאיימת על המרקם החברתי שלנו? ושמא גם ניתן לתת פרשנות אישית על הבמאי – האם הבמאי חושף לנו את תחושותיו לגבי הייחודיות שיש בכל אדם, כולל הוא עצמו? על רצון עז לגעת באחר ללא מתווך ובצורה בלתי אמצעית?

נדמה לי שזהו בדיוק ההגדרה של סרט איכותי. סרט המצליח לאחד בין הפשוט והעמוק, והגורם לצופה לצאת ממנו עם התבוננות חדשה ומהורהרת לגבי עצמו, זולתו, והחברה בה הוא נמצא.