רוצחי פרח הירח הוא סרט למטיבי לכת. לא בגלל התוכן שלו, הבמאי, או העלילה. גם. אבל אני רוצה להתייחס קודם כול לאורכו, 3.5 שעות. פעם אמרה לי יהודית, שצריך להתייחס לסרטים מעל 3 שעות, כמו לסדרה ולראות אותם בחלקים...
במסגרת הניסיון שלי לראות את כל סרטים המועמדים לטקס האוסקר, ישבתי לראות את הסרט החדש של סקורסוזה. לכאורה הסרט מספר סיפור פחות או יותר מוכר, על שבט אינדיאני, שבט האוסייג', אשר מנושל, מוכה, ונרצח, על ידי הגזע הלבן, אשר מניעיהם הם כלכליים - להשתלט על אדמות השבט בגלל הנפט והרווחים הנלווים לכך. לכאורה, כי אמן כמו סקורסוזה, שיש שמועות שזהו סרטו האחרון, לא מספר לנו רק סיפור היסטורי עם מסרים תרבותיים על אמריקה של היום, על קולוניאזם, ודיכוי מיעוטים. מעניין יותר זה הפסיכולוגי אצ סקורסוזה, כאן הוא צולל לתוך המצב הקיומי של אשמה וחטאים, של מצבים אנושיים – חרטה, השלמה, בגידה ונאמנות.
סקורסוזה, למי שלא מכיר, החל מ"נהג מונית" ועד ל"הזאב מוול סטריט" ועוד, אמן בלהציג את החוטאים, את הנבלים, כגיבורים – הם עושים מעשים אסורים, מתוך חולשה, מתוך צו מוסרי, מתוך פגימות. המאפיונרים, הפסיכופטיים, הגברים הפגומים נהפכים אצלו לדמויות שהצופה יכול למצוא את עצמו מזדהה איתו. הגיבורים נמשכים למעשיהם משום אמונתם החזקה באל, בממסד, בדטרמניסטיות שכך הדבר צריך לקרות (שימו לב לאמירה הזו מתוך הסרט - https://drive.google.com/file/d/10mmjrpKCks49Jh7M1TkEWfQzDOadJW0U/view?usp=drivesdk) עוד בתחילת הסרט יש ציטוט מהתנך של קין והבל, כהטרמה לסרט כולו – מאבק בין רועי צאן לעובדי אדמה. מאבק שמוביל לרצח, כמתנה לאלוהים, המונעת מתוך תאוות הממון וקנאת האחר.
ויש גם את שאלת הדימוי העצמי של החוטא. באחד מהקטעים החזקים של הסרט, יושב גיבור הסרט המגולם על ידי דיקפריו, מול אשתו, ששואלת אותו האם לקח חלק מהפשעים שנעשו למשפחתה, ובפרט האם השתתף בפשעים שנעשו כלפיה. במהלך כל הסרט, אנחנו נחשפים לעובדה שהוא אוהב את אשתו, מגן עליה, דואג לה, מגונן עליה. אבל כל זה לא מונע ממנו להיות עבריין ולקחת חלק בפשעים הללו. בסצנה הזו, המצלמה מתמקדת בארנסט (הגיבור) וממש אפשר להרגיש את תהפוכות הנפש שהוא עובר, מבהירות גדולה למיסוך עצום. האם עבריינים משקרים לעצמם? כלומר - האם הם יודעים שהם פשעו והם משקרים לעולם שלא עשו כלום, או שמא בטענה שהם לא פשעו מסתתרת העובדה שבאמת הם לא יודעים דבר וחצי דבר על פשעיהם? חננאל, חברי הטוב, היה אומר שזה שאלת המראה – מה רואה עבריין כשמסתכל במראה, האם רואה מפלצת או רואה אדם טוב ומוסרי?
הסרט כאמור לא מתאים לכל הצופים, ואני לא בהכרח ממליץ לכל אחד לראות. צריך לבוא לסרט עם סבלנות ועם הבנה שהסרט חושף אותנו אט אט לדילמות של הדמויות. אולם, מי שיעבור את משוכת הזמן ואיטיות הסרט, יזכה לראות תצוגת משחק פנומנלית של דיקפריו (מועמד אוקסר לשחקן ראשי) ורגעי קולנוע ייחודיים ויפהפיים, הן בצילום המרהיב והן ברגעים אנושיים חזקים.
